כל מדינה, בהיותה ישות ריבונית, רשאית לקבוע את החוקים לפיהם יתנהל בתחומה נושא הקניין הרוחני, ופטנטים בכלל זה. כפועל יוצא מזה לפטנט יש אפקטיביות רק בתחומי המדינה בה הוא ניתן. יחד עם זאת, מאחר והמצאה הינה בעלת אופי רוחני (בניגוד לאופי מוחשי), ובשל כך ניתנת להעתקה בקלות, קיים צורך בשיתוף פעולה בינלאומי על מנת לעזור לבעל המצאה לממש את בעלותו על המצאה גם מחוץ לתחומי מדינתו. לצורך זה נחתמו מספר אמנות בינלאומיות אשר מסדירות נושאים בענייני קניין רוחני מהבחינה הבין-טריטוריאלית. האמנה הידועה ביותר בנושא זה הינה אמנת פאריס.
הרשימה דנה בשלוש אמנות חשובות בתחום הפטנטים: אמנת פאריס, אמנת ה- PCT ואמנת הפטנטים האירופית |
אמנת פאריס
אמנת פאריס קובעת שני עקרונות יסוד חשובים בנושא הקניין הרוחני ככלל, ובתחום הפטנטים בפרט: (א) לנתין מקומי ולנתין זר של כל אחת מהמדינות החתומות על האמנה יינתן יחס שווה; (ב) זכות הבכורה תשמר לזמן קצוב, והוא 12 חודשים לפטנט, 6 חודשים לסימן מסחר ולמדגם. כלומר, מי שהגיש בקשה לפטנט באחת ממדינות האיגוד (מדינות שחתומות על אמנת פאריס), יכול להגיש את אותה בקשה במדינה אחרת בתוך שנה מתאריך הגשת הבקשה הראשונה, ועדיין ישמרו לו הזכויות הקנייניות על ההמצאה בכל מדינות האיגוד, כולל תאריך הבכורה. סעיף חשוב נוסף קובע שכל מדינה הינה עצמאית בבואה לבחון פטנטביליות של המצאה, ואין היא חייבת לאמץ מסקנות של מדינה אחרת לגבי נושא זה, בין אם המדובר בהענקת פטנט ובין אם המדובר בסירוב להעניק לפטנט. בסעיף אחר נקבע שזכותו של ממציא ששמו יופיע על מסמך הפטנט בתור הממציא. אמנת פאריס מוצגת לציבור הרחב באתר האינטרנט של האיגוד העולמי לקניין רוחני בכתובת הבאה: |
אמנת ה- PCT
בעיקרון, האמנה מאפשרת לבעל המצאה להעריך את הפטנטביליות שלה לפני שיגיש עליה בקשה לפטנט במדינות רבות, פעולה הכרוכה בהוצאה לא מבוטלת. לצורך זה אמנת ה- PCT כוללת שני סעיפים חשובים: הראשון הוא הארכת הזכות להגיש בקשות לפטנט על אותה המצאה לפרק זמן של עד 30 חודשים מתאריך הבכורה, שזה שנה וחצי יותר מאשר הזכות המוענקת מכוח אמנת פאריס. הנושא השני הוא הליך הבחינה של ההמצאה הכולל (א) דו"ח חיפוש של פטנטים ומסמכים שפורסמו לפני תאריך הבכורה ויש להם נגיעה לנושא ההמצאה, ו- (ב) דו"ח בחינה. על מנת ליהנות מהיתרונות של אמנת ה- PCT יש להגיש בקשה לפטנט לרשויות ה- PCT. בקשת PCT הינה בקשה לפטנט לכל דבר. מאחר ומגישים אותה לרשות בינלאומית בניגוד לרשות לאומית, בקשת PCT זכתה לכינוי "בקשה בינלאומית" לפטנט. יחד עם זאת יש לזכור שהבקשה אמנם הוגשה לרשות בינלאומית, אבל פטנט יכול להיות אפקטיבי רק במישור הלאומי, ולכן גם אם רשויות ה- PCT יקבעו שההמצאה ראויה לקבל פטנט, קביעה זו תהיה בגדר המלצה בלבד, ורשויות הפטנטים הלאומיות עשויות שלא לקבל את ההמלצה. מצד שני מאחר והבחינה נחשבת לאיכותית, ההמלצה של רשויות ה- PCT עשויה לקבל משקל חשוב במדינות מסוימות, בייחוד במדינות בהן מערכת הפטנטים לא מפותחת. נחזור לרגע לאמנת פאריס. אחד הסעיפים החשובים באמנת פאריס מדבר על שמירת זכות הבכורה למשך שנה. במשך שנה מתאריך הבכורה יכול בעל ההמצאה להגיש בקשות מקבילות לאותה המצאה בכל אחת ממדינות האיגוד, ולצורך בחינת הפטנטביליות של ההמצאה יראו את תאריך ההגשה הראשון כתאריך ההגשה של הבקשה בכל מדינה אחרת של האיגוד. אלא ששנה זה זמן קצר לקבל החלטות לאור העובדה שהזמן הלוקח להפיק את דו"ח הבחינה הראשון במדינה כלשהי הינו גדול משנה. לכן בהיעדר אינדיקציה לגבי הפטנטביליות של ההמצאה, בעל ההמצאה עומד בפני סימן שאלה לגבי נושא הגשת בקשה לפטנט במדינות אחרות, במיוחד לאור העובדה שהדבר כרוך בהוצאה גדולה. כאמור, אמנת ה- PCT באה לעזרת בעל ההמצאה בהאריכה את הזכות להגיש בקשה מקבילה לפטנט על אותה המצאה עד ל- 30 חודש מתאריך הבכורה. ניתן להתחיל תהליך לקבלת פטנט גם באמצעות בקשה בינלאומית, ותאריך הגשת הבקשה הבינלאומית יחשב לתאריך הבכורה. אפשר גם להגיש תחילה בקשה לאומית, כמו למשל בקשת פטנט ישראלית, ובתוך 12 חודשים מתאריך הבכורה להגיש בקשת פטנט בינלאומית. נקודה חשובה נוספת היא האפשרות להגיש בקשה בינלאומית לפטנט על סמך תאריך בכורה שהושג באמצעות בקשה ארעית לפטנט (Provisional Application). בחינת בקשה לפטנט, בין אם היא בקשה לאומית ובין אם היא בקשה בינלאומית, נעשית בשני שלבים: שלב החיפוש ושלב הבחינה. בשלב החיפוש מחפשים פרסומים קרובים לנושא ההמצאה. החיפוש נעשה בדרך כלל על ידי צוות שמתמחה בנושא זה. השלב השני הוא שלב הבחינה, בו הבוחן מקבל לידיו את הפרסומים שנמצאו בחיפוש, ונותן את חוות דעתו לגבי הפטנטיביליות של ההמצאה לאור פרסומים אלה. במידה והבוחן החליט לדחות את התביעות, כולן או מקצתן, בעל ההמצאה רשאי לשנותם, בדרך כלל על ידי צמצום רוחב ההגנה של התביעות, ולהגיש את התביעות המתוקנות לבחינה חוזרת. תהליך זה יכול להמשך עד לקבלת הפטנט, או עד לרגע שבעל ההמצאה מוותר על המשך ההליכים, בדרך כלל בגלל ששוכנע שהמצאתו אינה פטנטבילית. את ההליך הבינלאומי ניתן לחלק לשלושה שלבים. השלב הראשון הוא שלב החיפוש, כלומר השלב בו נערך חיפוש חומר רלוונטי להמצאה. שלב זה נקרא גם Chapter I, כלומר פרק ראשון. שלב זה הוא חובה בכל הליך PCT, כלומר בעד תשלום האגרה בעל ההמצאה יקבל את דו"ח חיפוש הפטנטים. השלב השני הוא שלב הבחינה, בה נבחנת החדשנות, ההתקדמות האמצאתית, והישימות התעשייתית של הבקשה הבינלאומית לפטנט. השלב השני נקרא Chapter II. שלב זה אינו חובה, אבל אם בעל ההמצאה מבקש לבצע את הבחינה, עליו לשלם אגרה מתאימה. בבקשת PCT המבקש יכול להחליט איזו רשות תבצע את החיפוש ותבחן את הבחינה: האמריקאית או האירופית. בין אם יבחר המבקש באופציה הראשונה ובין אם יבחן באופציה השניה, עדיין החיפוש והבחינה יהיו איכותיים, שכן הם מתבצעים על ידי רשויות שהבחינה שלהם נחשבת בקרב בעלי המקצוע לאיכותית. מבחינת העלות, בחירת רשות החיפוש האירופית כרוכה באגרה גבוהה יותר בכ- $700 מהאופציה האמריקנית. השלב השלישי הוא השלב הלאומי, כלומר השלב בו בעל ההמצאה מגיש את הבקשה לפטנט במדינות בהן הוא חפץ לקבל פטנט. שלב זה נקרא National phase. השלב הראשון הוא הכרחי, שאר השלבים הם אופציונליים, כלומר ניתנים לשיקול דעתו של בעל ההמצאה. בעל ההמצאה יכול לגשת לשלב הלאומי בלי בחינה, והוא יכול גם להחליט לזנוח את הבקשה הבינלאומית ולא להגיש בקשות מקבילות באף מדינה. מבחינת התאריכים הליך הבחינה של בקשות PCT אינו גמיש, דבר הפועל דווקא לטובתו של בעל ההמצאה, שכן הוא מחייב את רשויות ה- PCT לעמוד בלוח הזמנים. לפיכך מי שבחר במסלול ה- PCT מקבל דו"ח חיפוש איכותי בתוך שנה וחצי מתאריך הבכורה. לאחרונה שונתה אמנת ה- PCT, והיום מונפק דו"ח בחינה יחד עם דו"ח חיפוש, וללא אגרה נוספת. דו"ח החיפוש מפורסם לציבור הרחב. נקודות הציון בהליך ה- PCT הן כדלקמן: 12 חודשים מתאריך הבכורה: בעל המצאה רשאי להגיש בקשה לפטנט על ההמצאה לא יאוחר מ- 12 חודשים מתאריך הבכורה. כאמור, גם תאריך בכורה שנקבע באמצעות בקשה ארעית בארה"ב הינו קביל בבקשת PCT. 16 חודשים מתאריך הבכורה: רשות ה- PCT אמורה לסיים עד תאריך זה את החיפוש ולהעמיד את תוצאותיו לרשות המבקש. הדו"ח כולל גם בחינה. מבחינתו של בעל ההמצאה דו"ח החיפוש והבחינה הינו כלי חשוב מאוד שכן לעיתים זו האינדיקציה הראשונה שיש לו מרשות פטנטים מוכרת לגבי הסיכויים של הבקשה לפטנט לקבל פטנט, והאינדיקציה מתרחשת בתקופה שיש לו עדיין זכות להגיש בקשות לפטנט המסתמכות על אותו תאריך בכורה במדינות נוספות. 18 חודשים מתאריך הבכורה: רשות ה- PCT מפרסמת את הבקשה הבינלאומית לפטנט ככתבה וכלשונה. עד 30 חודשים מתאריך הבכורה: לידי בעל ההמצאה עומדת הזכות להגיש בקשות נוספות לפטנט על ההמצאה במדינות אחרות. שלב זה נקרא "השלב הלאומי". בעל הבקשה יכול להציג בפני הרשות הלאומית הבוחנת את הפטנט את תוצאות הבחינה הבינלאומית, דבר שמהווה המלצה לגבי הפטנטביליות של התביעות. מאחר והבחינה נעשית על ידי גוף אמריקאי או על ידי גוף אירופי, הסיכויים לאימוץ תוצאות הבחינה הבינלאומית בארה"ב או באירופה בהתאמה הינם גבוהים. היום ניתן לבקש שרשות חיפוש והבחינה תהיה הרשות הישראלית. לאחר תום 30 החודשים, לא יהיה טעם להגיש בקשות מקבילות שכן דבר ההמצאה כבר פורסם על ידי רשות ה- PCT, ואף אמנה לא שומרת לו את זכות הבכורה לאחר תאריך זה. |
אמנת הפטנטים האירופית – European Patent Conventionאמנת הפטנטים האירופית נחתמה ב- 5 באוקטובר 1973 במינכן שבגרמניה. אמנת הפטנטים האירופית הינה נפרדת מהאמנה האירופית. למעשה יש מדינות שחתומות על אמנת הפטנטים האירופית, אבל לא חתומות על האמנה האירופית, כמו למשל שוויץ, טורקיה, בולגריה ורומניה. בקשת פטנטים המוגשת למשרד הפטנטים האירופי, EPO, ראשי התיבות של European Patent Organization, נבחנת על ידי רשות אחת, משרד הפטנטים האירופי, אבל מסקנותיה מחייבות את כל המדינות החתומות על אמנת הפטנטים האירופי. מבחינה מעשית זה אומר שאם משרד הפטנטים האירופי החליט להעניק פטנט על המצאה מסוימת, הרי שעל רשויות הפטנטים הלאומיות של המדינות החתומות על האמנה לכבד את ההחלטה, ולהעניק פטנט בתחומן. כל מה שיידרש ממבקש הבקשה על מנת להחיל את הפטנט האירופי במדינות החתומות על אמנת הפטנטים האירופית הוא לעמוד במספר דרישות פרוצדורליות כגון תשלום אגרה, תרגום התביעות או כל הבקשה לשפת המקום וכו'. יחד עם זאת חשוב לזכור כי למרות שקבלת פטנט אירופי מאפשר לבעל הפטנט להוציא ממנו נגזרות במדינות החתומות על האמנה, עדיין חלות על הפטנט הלאומי חוקי המדינה בה הוא ניתן. יתרונו של המסלול האירופי הוא בכך שבמקום שבעל המצאה יתדיין עם מספר בוחנים במספר ארצות ואולי אפילו בשפות שונות, הוא מתדיין רק עם בוחן אחד בשפה אחת. זה חוסך מבעל ההמצאה הן מאמץ והן הוצאות. מבחינת העלות, למרות שבקשה אירופית היא יחסית יקרה, אם מחלקים את ההוצאות במספר המדינות האירופיות בהם ניתן לקבל פטנט כנגזרת מפטנט אירופי, מסתבר שההוצאה למדינה אינה כה יקרה. תהליך קבלת פטנט אירופי מתחיל בהגשת בקשה לפטנט במשרד הפטנטים האירופי. בשלב הראשון נעשה סקר פטנטים ופרסומים אחרים בנושאי ההמצאה. דו"ח החיפוש נמסר לידיו של מבקש הפטנט. השלב הבא הוא פרסום תוכן הבקשה לפטנט. לאחר מכן הבקשה נבחנת. עם קבלת הפטנט בעל ההמצאה מתבקש לשלם אגרות תרגום התביעות לשתי השפות הרשמיות האחרות (השפות הרשמיות של אמנת הפטנטים האירופית הם אנגלית, צרפתית וגרמנית). בשלב זה בעל הפטנט האירופי יכול להגיש בקשות לפטנט במדינות החתומות על האמנה. חשוב להדגיש שעם פרסום קבלת פטנט אירופי, לציבור יש זכות לערער על דבר הענקתו במשך תשעה חודשים מתאריך פרסום הפטנט. The European Patent Convention מאת ראובן ברמן, עו"פ |
אמנת פאריס נחתמה לראשונה ב- 20 במרץ 1883 ומאז היא עברה מספר שינויים, אבל העקרונות שנקבעו בה שרירים וקיימים עד היום. למרות שרוב מדינות העולם חתומות על אמנה זו, עדיין קיימת מדינה אחת חשובה שלא חתומה על האמנה, והיא טייוואן. ישראל חתמה על אמנת פאריס בשנת 1950.
הפעולה הראשונה שמבצע ממציא המעוניין לקבל פטנט על המצאתו היא לבדוק האם מישהו כבר הקדים אותו והמציא את אותה המצאה. המקור הנוח ביותר למצוא תשובה לשאלה זו הוא כמובן מאגרי פטנטים, למרות שפרסום של המצאה אינו חייב להיות דווקא במסמכי פטנט. יחד עם זאת מאגרי פטנטים הם בהחלט המקום המועדף להתחיל בו את החיפוש, שכן די סביר שאם מישהו הקדים והמציא את אותה המצאה, ואותו ממציא ראה את הפוטנציאל המסחרי הגלום בהמצאתו, הוא בוודאי כבר הגיש בקשה לפטנט על המצאתו.היו זמנים בהם הממציא היה צריך לכתת רגליים למשרד הפטנטים ולהיעזר בספרן על מנת לאתר פטנטים באותו תחום, אבל היום, עם מהפיכת אוטוסטרדת המידע, מאגרי מידע בענייני פטנטים זמינים לציבור הרחב דרך האינטרנט.
לאחרונה נכנס לתוקפו תיקון מס' 10 לחוק הפטנטים התשכ"ז – 1967. השינוי המהותי ביותר היה העובדה שפרטי הבקשה לפטנט יפורסמו 18 חודשים מתאריך הבקשה לפטנט בישראל. בעצם כניסת התיקון לתוקף, ישראל מיישרת קו עם רוב מדינות העולם, שנוהגות לגלות את ההמצאה ברבים 18 חודשים מהתאריך בו החלו ההליכים לקבלת פטנט.
