הפרת פטנט

הפרת פטנט

הפרת פטנט הינה שימוש מסחרי ללא היתר בהמצאה המוגנת בפטנט.
סעיף 1 של חוק הפטנטים התשכ"ז - 1967 מגדיר מהו שימוש מסחרי ("ניצול-אמצאה") במילים האלה:
 
(1) לענין אמצאה שהיא מוצר, כל פעולה שהיא אחת מאלה - ייצור, שימוש, הצעה למכירה, מכירה או ייבוא לצורך אחת מהפעולות האמורות;
(2) לענין אמצאה שהיא תהליך - שימוש בתהליך, ולגבי מוצר הנובע במישרין מן התהליך - כל פעולה שהיא אחת מאלה: ייצור, שימוש, הצעה למכירה, מכירה, או ייבוא לצורך אחת מהפעולות האמורות;
אך למעט אחת מאלה:
(1) פעולה שאינה בהיקף עסקי ואין לה אופי עסקי;
(2) פעולה נסיונית בקשר לאמצאה שמטרתה לשפר אמצאה או לפתח אמצאה אחרת;
(3) פעולה הנעשית לפי הוראות סעיף 54א.

 כלומר, ניתן לעשות שימוש לא מסחרי בהמצאה המוגנת בפטנט. במיוחד מדגיש חוק הפטנטים שמותר לעשות שימוש בהמצאה מוגנת בפטנט לצורך שיפורה או לצרכי פיתוח המצאה אחרת, כלומר לצרכי מחקר.

הכלים שבידיו של בעל פטנט לעצור את ההפרה הם צו-מניעה ופיצויים. צו-המניעה הינו לצורך עצירה לאלתר של ההפרה, ואילו הפיצויים הם עבור השימוש הקודם בהמצאה המוגנת בפטנט.

סעיף 49 לחוק הפטנטים התשכ"ז - 1967 מגדיר מהי הפרה:

(א) בעל פטנט זכאי למנוע כל אדם זולתו מנצל בלי רשותו או שלא כדין את האמצאה שניתן עליה הפטנט, בין בדרך המוגדרת בתביעות ובין בדרך דומה לכך שיש בה, לנוכח המוגדר באותן התביעות, עיקר האמצאה שהוא נושא הפטנט (להלן – הפרה).(ב) אין במתן הפטנט משום מתן רשות לנצל אמצאה ניצול שלא כדין או בדרך שיש בה משום הפרת זכויות קיימות על פי כל דין.

סעיף 183 לחוק הפטנטים התשכ"ז - 1967 מפרט את הנושא:

(א) בתביעה על הפרה זכאי התובע לסעד בדרך צו-מניעה ולפיצויים.

(ב) בית המשפט, בבואו לפסוק פיצויים, יתחשב במעשה ההפרה של הנתבע ובמצבו של התובע עקב מעשה זה, והוא רשאי להביא בחשבון, בין היתר -
   (1) הנזק הישיר שנגרם לתובע;
   (2) היקף ההפרה;
   (3) הרווחים שהפיק המפר ממעשה ההפרה;
   (4) דמי-תמלוגים סבירים שהמפר היה חייב בתשלומם אילו ניתן לו רשיון לנצל את הפטנט בהיקף שבו נעשתה ההפרה.

(ג) נעשתה הפרה לאחר שבעל הפטנט או בעל הרשיון היחודי הזהיר עליה את המפר, רשאי בית המשפט לחייב את המפר בתשלום פיצויי-עונשין, בנוסף לפיצויים שקבע לפי סעיף-קטן (ב), ובלבד שלא יעלו על סכום אותם פיצויים.

(ד) נתבעו פיצויים, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע במתן דין-וחשבון על היקף ההפרה; אולם בבואו לקבוע את שיעורם של הפיצויים, לא יהא בית המשפט כפות בדין-וחשבון אלא רשאי לקבוע את שיעורם לפי כל נסיבות המקרה; הוראה זו אינה גורעת מתקנות סדרי הדין בדבר מתן חשבונות.