דיני הקניין הרוחנימאת ראובן ברמן, עו"פמהו קניין רוחני
קניין מוחשי הינו בדרך כלל ברור ומוגדר, שכן ברוב המקרים העצם עצמו מגדיר את היקף הבעלות. למשל, רכישת חפיסה של גלולות נותנת לרוכש בעלות ברורה ומוגדרת על אותה חפיסה. אם אותו אדם ירצה להשתמש בחפיסה נוספת, הוא יצטרך לרכוש עוד חפיסה. לא כך קניין רוחני, שכן העתקה של פרי הגות מחשבתית מקורית הינה עניין פשוט וקל בהשוואה להעתקה של חפץ מוחשי. לכן, בהעתקת חפץ מוחשי הרווח הוא יחסית נמוך, שכן יש לעשות שימוש בכמות נוספת של חומר ומאמץ יצרני עבור כל העתקה. לא כך לגבי פרי הגות מחשבתית מקורית, שהעתקתו הינה קלה ופשוטה. למשל, אם על מנת להגיע להרכב של תרופה מסוימת היה נדרש מחקר ממושך, הרי שהעתקתה של התרופה הינה עניין הרבה יותר פשוט. החברה האנושית הגיעה למסקנה שבעלי הגות מחשבתית מקורית זכאים לזכויות קנייניות על פרי הגותם. יתירה מזו, הדעה הרווחת היא שהגנה על קניין רוחני הינו נקודה מכרעת בצמיחתן הכלכלית של מדינות, ולכן רוב המדינות עיגנו את הנושא בחוקים, וחתמו על אמנות להסדרת הנושא ביניהן. |
דיני הקניין רוחנידיני הקניין הרוחני מתחלקים למספר מחלקות:
|
פטנטים
על מנת לקבל פטנט על המצאה על ההמצאה לעמוד במספר תנאים:
פטנט מעניק לבעליו את הזכות למנוע מאחרים לעשות שימוש מסחרי בהמצאה המוגנת בפטנט. הפרת פטנט פירושו שימוש מסחרי בהמצאה המוגנת בפטנט ללא היתר מבעל הפטנט. החוק מגדיר גם מה הוא שימוש מסחרי לעניין זה: ייצור, שימוש, הצעה למכירה, מכירה או ייבוא לצורך אחת מהפעולות האמורות. המניעה יכולה להיעשות באמצעות צו מניעה ופיצויים. צו המניעה נועד לאפשר לבעל הפטנט למנוע ממאן דהוא להמשיך לעשות שימוש מפר בהמצאה נשוא הפטנט. גם החוק לא הוגן כלפי הממציאים, כי רק הממציא הראשון שהגיש בקשה לפטנט על המצאה רשאי לקבל עליה פטנט. הממציאים האחרים, גם אם ימציאו את אותה המצאה בדיוק, לא יהיו זכאים לקבל פטנט, אפילו אם יוכיחו שהגיעו להמצאה בכוחות עצמם ולא העתיקו אותה מהממציא הראשון. נשאלת השאלה מה טעם מצאו המחוקקים בחקיקת חוק פטנטים. הדיעה הרווחת היא שבהענקת פטנט יש משום עיסקה בין הממציא למדינה. על מנת לקבל פטנט, הממציא מסכים לגלות לציבור את המצאתו, ובתמורה המדינה מעניקה לו פטנט, כלומר בעלות על המצאתו לפרק זמן מסוים המאפשרת לו למנוע מאדם אחר לעשות שימוש מסחרי באותה המצאה. מאחר ופטנט הינו בעצם מסמך משפטי, הרי שכל אות וכל פסיק שבפטנט עשויים להיות משמעותיים לגביו. לכן ההתדיינות עם רשויות הפטנטים דורשת הכשרה מתאימה, והאנשים שהוכשרו לעניין זה נקראים עורכי פטנטים. החוק הישראלי מאפשר גם לעורכי דין לעסוק בנושא, אבל רובם נמנעים מכך שכן בדרך כלל אין להם לא הכשרה טכנולוגית ולא התמחות ספציפית בנושא הפטנטים. למרות שהחוק לא מונע מבעל בקשה לפטנט להתדיין בעצמו עם רשויות הפטנטים, ההיגיון אומר שההתדיינות עם רשויות הפטנטים צריכה להיעשות על ידי אנשים בעלי הכשרה וניסיון בנושא זה, כלומר עורכי פטנטים. |
מדגמים (עיצובים)
דיני המדגמים נועדו להגן על החידוש והמקוריות לשון החוק קצת מגושמת: "מדגם" אין פירושו אלא קוי דמות, צורה, דוגמא או קשוט שמייחדים לכל חפץ ע"י תהליך או אמצעי תעשייתי, אם בעבודת יד או במכונה או בפעולה כימית, בצורה נפרדת או מחוברת, הבולטים לעין הרואה בסחורה המוגמרת, ואפשר להבחינם רק במראית עין, אבל אין המונח כולל כל שיטה או עיקר של בנין או כל דבר שאינו בעיקרו אלא התקן מיכנית; (פקודת הפטנטים והמדגמים, סעיף 2) למשל, גודלו של טלפון נייד מוכתב משיקולים פונקציונאליים שיאפשרו לו להיות נישא. ברם גודל המכשיר הינו גם גורם עיצובי. המושג "מושך את העין" דולל במשך השנים, והיום מספיק שמדגם מראה שוני ממדגמים אחרים באותו תחום על מנת לקבוע שהוא מושך את העין. מבחן ההפרה של מדגם הוא מבחן העין. בהחלטתו בעניין בקשות לרישום מדגם 40567-40573, ציין הרשם מספר נקודות ליישום מבחן העין, ביניהן:
|
סימני מסחר
דיני סימני המסחר נועדו להגן על סמלים של יצרנים של טובין, סוחרים ונותני שירותים.
סימן מסחר רשום נותן לבעליו את הזכות הבלעדית להשתמש בסימן, כולל הרשות הבלעדית להעניק לאחרים רישיון לעשות שימוש בסימן. שימוש בסימן רשום בלי רשותו של בעליו מהווה הפרה, ובכך נותן לבעליו עילה לנקיטת הליכים משפטיים נגד המפר. |
החוק לעשיית עושר ולא במשפט התשל"ט - 1979
בכל הנוגע לקנין רוחני, נעשה שימוש בחוק זה במקרים שאינם נופלים בגבולות המחלקות דלעיל. כלומר במקרים בהם לא ניתן להגדיר את סוג הקנין הרוחני כפטנט, סימן מסחר וכו', נהוג לעשות שימוש בחוק לעשיית עושר ולא במשפט כתחליף. |
כאמור, דיני הפטנטים נועדו להגן על חידושים טכנולוגיים. המסמך שמנפיקה מדינה, המעניק בעלות בלבדית, לפרק זמן קצוב, על המצאה שיש בה חידוש טכנולוגי וזיק המצאתי, נקרא פטנט.
מדגם הוא עיצוב של חפץ. על העיצוב להיות מיוצר בייצור תעשייתי. זו לא לשון החוק, אלא תיאור ממצה של המושג.
סימן מסחר הינו סימן המיועד להבדיל טובין או שירותים של אדם מהטובין או השירותים של משנהו. סימן מסחר יכול להיות מורכב מאותיות, מספרים, מילים, דמויות, או אותות אחרים, או שילובם, בשניים או שלושה מימדים. חברות מסחריות נוהגות לציין את מוצריהן ו/או השירותים שהן נותנות באמצעות סימני מסחר על מנת להבדילם מאלו של אחרים. סימני מסחר ושרות נרשמים ל-10 שנים, לאחר מכן יש לחדשם כל 10 שנים.
חוק זה קובע עיקרון פשוט: אסור לאדם להתעשר על חשבון חברו. ואכן, החוק לעשיית עושר ולא במשפט מהווה מטרייה לכל חוקי הקנין הרוחני. למשל, כפי שהגדרנו לעיל, העתקת קנין רוחני (פרי הגות מחשבתית מקורית כגון יצירות אומנות, המצאות ועיצובים) של יוצר על ידי אדם אחר לצורך עשיית רווחים פירושו התעשרות על חשבונו של היוצר, כלומר הפרת החוק.
