על מנת לעודד את הציבור להמציא, החוק קבע צורה של בעלות על המצאות, והיא נקראת פטנט. מבחינה פורמאלית פטנט הינו מסמך שהמדינה מנפיקה, המעניק לבעל ההמצאה בלעדיות על המצאתו לתקופה מוגבלת של עד 20 שנים. הבלעדיות מאפשרת לבעל הפטנט למנוע מאחרים לעשות שימוש בהמצאה שלו ללא הסכמתו, להתיר את השימוש בהמצאה תמורת תשלום, וכו'. למעשה יש כאן מעין הסכם בין הממציא למדינה - הממציא מגלה את המצאתו לציבור, ואילו המדינה מעניקה לו בלעדיות על המצאתו לתקופה מוגבלת של 20 שנים מיום שהממציא הגיש בקשה לפטנט.
פטנט ניתן לקבל על המצאות בתחום טכנולוגי, כולל חקלאות ורפואה. החוק אוסר על הענקת פטנטים על רעיונות אבסטרקטיים, שיטות לעשיית עסקים, תופעות טבע, ושיטות לטיפול בבני אדם. מאחר ויש הרואים בתוכנה רעיון אבסטרקטי ולא פתרון טכנולוגי, לעיתים יש קשיים בקבלת פטנטים על תוכנה.
על מנת לקבל פטנט על המצאה, עליה לעמוד במספר תנאים. התנאי החשוב ביותר הינו החידוש, כלומר על ההמצאה להיות חדשה, וליתר דיוק המצאה שלא התפרסמה ברבים ביום הבקשה לפטנט. ויש לציין שאין זה חשוב אם ההמצאה התפרסמה בסינית או באנגלית, בישראל או ביפן. המטרה שמאחורי החוק הזה הינה לעודד את הציבור להמציא רעיונות חדשים. תנאי חשוב נוסף הינו ההתקדמות ההמצאתית, כלומר על מנת שהמצאה תוכל לקבל פטנט עליה להיות בעלת ניצוץ המצאתי, וזאת להבדיל מתכונה זניחה כגון הוספת בורג למכשיר מוכר, שינוי צבע המכשיר, וכו'.
לצורך קבלת פטנט יש להגיש בקשה לפטנט לרשות הפטנטים במדינה בה מעוניינים לקבל בלעדיות על ההמצאה. בישראל הרשות המטפלת בבחינת בקשות לפטנט הינה רשות הפטנטים היושבת בירושלים. בקשה לפטנט צריכה להיות ערוכה לפי פורמט שהתגבש במשך מאות שנים. אחד הפרקים של הבקשה לפטנט הינו פרק התביעות, שבו ההמצאה מוגדרת בצורה משפטית. לאחר הגשת הבקשה לפטנט נערך מעין משא ומתן בין בעל ההמצאה לרשות הפטנטים במטרה לנסח את התביעות כך שיעמדו בדרישות החוק.
פטנט תקף רק במדינה בה הוא ניתן. למשל, פטנט ישראלי לא יהיה תקף בארה"ב. אם מעוניינים לקבל פטנט גם בארה"ב, יש צורך להגיש בקשה לפטנט גם בארה"ב. יש לזכור שמדינה אחת לא חייבת להעניק פטנט על המצאה שקיבלה פטנט במדינה אחרת. יוצא מן הכלל הזה הינן אמנות אזוריות כגון אמנת הפטנטים האירופית. לפי אמנה זו פטנט שהתקבל במשרד הפטנטים האירופי ניתן להחלה על מדינות אירופיות נוספות שחתומות על אמנת הפטנטים האירופית. לפיכך, יש לתכנן את אסטרטגית רישום הפטנטים על ההמצאה במדינות נוספות תוך התחשבות בהוצאות.
היחסים בין שתי מדינות בכל הנוגע לפטנטים מוסדרים באמצעות אמנות. האמנה המוכרת ביותר הינה אמנת פאריס שכמעט כל מדינות העולם חתומות עליה. האמנה מאפשרת להגיש בקשה לפטנט במדינות נוספות בתוך שנה מתאריך הגשת הבקשה הראשונה לפטנט תוך כדי שמירת זכות הראשונים על ההמצאה. אמנה מוכרת נוספת היא אמנת ה-PCT המאפשרת להאריך התקופה של 12 החודשים של אמנת פאריס בעוד שנה וחצי. כל המדיניות החשובות מבחינה כלכלית חתומות על שתי האמנות האלה, מלבד טייוואן.
מאחר וחוקי הפטנטים בעולם יוצאים מתוך הנחה שהענקת פטנט על המצאה מגבילה את הציבור בשימוש בהמצאה, כל הפעולות הכרוכות בנושא מוגבלות בזמן. אי עמידה בזמנים שנקבעו לכל פעולה עשויה לגרום לאיבוד הזכויות על הפטנט (או הבקשה לפטנט במקרה שההליכים לקבלת פטנט עדיין לא הגיעו לידי סיום). לדוגמא, אי תשלום אגרה במועד שקבע החוק עשויה להביא לזניחת התיק על ידי רשות הפטנטים בה מתנהל התיק.
עוד על הנושא